בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי תל אביב נקבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה(להלן:החוק) חל על עובדת במשק בית.
במסגרת פסק הדין דנו במספר פסקי דין שקבעו הלכות שונות, ובראש ובראשונה בדנג”ץ 1007/09 גלוטן נ’ בית הדין הארצי לעבודה(להלן גלוטן) אשר קבע כי חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על עובדים סיעודיים.
בניגוד לקביעה בגלוטן, נקבע בפס”ד זה כי על עובדת משק בית שבנדון חוק שעות עבודה ומנוחה יחול, דבר שיש לו השלכות רבות לגבי התשלום לעובדים.
ראשית, פסק הדין בחן את נסיבות המקרה, נקבע כי החוק חל ממספר סיבות:
בחוק ישנם חריגים הקובעים כי במקרים מסוימים לגבי עובדים מסוימים החוק לא יחול.
החריג הראשון מצוי בסעיף 30(א)(5) לחוק הקובע כי החוק לא יחול על:” (5) עובדים בתפקידי הנהלה או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי;”
נקבע כי מידת הנאמנות שנדרשה במקרה זה וכן שכרה של העובדת לא מעידים על התקיימות חריג זה, כלומר בשלב זה לא נקבע שהחוק לא חל והבדיקה נמשכת.
בשלב הבא בית הדין עבר לבחון חריג נוסף שקיים בסעיף 30(א)(6) לחוק הקובע שהחוק לא יחול על
” (6)עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעסיק כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם.”
לגבי סוגיה זו נקבע כי אומנם נראה מהנסיבות כי לא חל פיקוח על העובדת אך, פיקוח כזה יכול היה להתבצע.
לאחר ששני החריגים הללו נפסלו ונקבע שאין מניעה להחיל את החוק, בית הדין עובר לבחון את השוני והדמיון בין מקרה זה לפרשת גלוטן, ראשית לא מדובר בעובדת סיעודית ואין רצון להרחיב את הקבוע בהלכת גלוטן ובכך להקדים את המחוקק, בהקשר של תחולת החוק.
שנית, נקבע כי הנתבעים לא נכנסים להגדרה של אוכלוסייה מוחלשת.
בנוסף לכך, סוגיית האמון והקרבה חלה במידה מופחתת בהשוואה לעובדים סיעודיים שבהם דן גלוטן.
כמו כן, נקבע כי ניתן להבחין בין שעות העבודה לשעות הפנאי במקרה דנן.
סוגיית השעות הנוספות
מכל הטעמים הללו נקבע כי העובדת זכאית כי החוק חל על העובדת.
בשלב זה בית הדין קבע כי הגמול שזכאית לו העובדת הינו כגמול של כל עובד במשק והבחינה של שעות נוספות עבורה היא ברמה היומית ולאחר מכן השבועית כפי שנקבע בהוראות החוק, בצווי ההרחבה ובשורה של ארוכה של פסקי דין, נמצא כי העובדת ביצעה שעות נוספות עליהן לא קיבלה גמול ועל כן זכאית לגמול שעות נוספות.
פסק הדין בוחן את יתר טענות התובעת אך במאמר זה בחרנו להתמקד בחידוש הקיים שפסיקה זו מביאה עמה.